למה הפסקנו להשתמש באוזון בתהליך הייבוש באמצעות אור אינפרא-אדום
אם אי פעם ביליתם זמן בחדר נקי לעבודה עם שבבים, אתם יודעים איך זה עובד: הכל חייב להיות נקי לחלוטין. כל רמז של זיהום כימי עלול להרוס את כל המוצרים שנמצאים שם.
הבעיה היא שהמנורות הרגילות לפולסי אינפרא-אדום פולטות קרינה רבה מדי. הן פולטות גלי אור בטווח של 185 עד 254 ננומטר, מה שגורם לחמצן באוויר להפוך לאוזון. בקוי ייצור צפופים, האוזון לא נעלם – הוא נשאר באוויר, ופוגע ברכיבים היקרים ומקלקל את איכות האוויר עבור העובדים.
החלטנו שזה כבר לא מקובל עלינו. לכן, עברנו להשתמש במנורות שאינן פולטות אוזון.
איך זה עובד בפועל
זה פשוט יותר ממה שזה נשמע. אנו משתמשים במעטפות קוורץ מיוחדות או במסננים פנימיים שתפקידם לחסום את גלי האור בטווח של 200 ננומטר ומטה. כך אנו מונעים את התגובה הכימית לפני שהיא אפילו מתחילה. עדיין מתקבלת כמות מספקת של חום כדי לייבש את הרכיבים במהירות, אך ללא ההשפעות השליליות של האוזון. זו דרך נקייה יותר לעבודה.
טוב יותר לכדור הארץ (ולרכיבים שלכם)
בימים אלו, כולם עוברים לשימוש בחומרי חיבור ללא עופרת ובחומרים ידידותיים לסביבה. חומרים אלו דורשים טיפול זהיר – אם הם מחוממים יותר מדי, הם עלולים להינזק.
זו הנקודה בה אור האינפרה-אדום מצטיין. במקום לחמם את כל האוויר בחדר, אור האינפרה-אדום פוגע ישירות ברכיבים. זה חימום מדויק יותר. בנוסף, מכיוון שאין צורך לחמם את כל האוויר בחדר, חשבון החשמל שלכם יהיה נמוך יותר.
החסרונות
אני לא אגיד שזו פתרון מושלם. יש כמה דברים שצריך להתאים. מנורות שאינן פולטות אוזון לא תמיד פועלות כמו המנורות הרגילות. כנראה שתצטרכו לשנות את מהירות ההעברה של הרכיבים או את המרחק בין המנורה לרכיבים, כדי להשיג את התוצאה הרצויה.
טיפ קטן: אם אתם מתקינים מערכת עם הספק גבוה, אל תשכחו את מערכת האוורור. אולי אין צורך יותר לטהר את האוויר מאוזון, אך עדיין צריך להוציא את החום מהחדר.
זו דרך למצוא את האיזון הנכון בין החימום המדויק לבין הימנעות מהשפעות שליליות. אבל כשמגיעים לאיזון הנכון, זה כבר לא מסובך.